‏ההסכם שאין לעסק מול OpenAI, ולמה זה לא עניין טכני

מותר להזין ל-ChatGPT פרטים של לקוחות? יש בתקנות פטור שנשמע כאילו נכתב בשביל עסקים קטנים, והוא לא: תקנה 15(ג) פוטרת התקשרות עם יחיד, כלומר עם אדם פרטי, ולא התקשרות עם תאגיד. חנות עם שלושה עובדים מול OpenAI נמצאת בתוך התקנה במלואה, בדיוק כמו חברה גדולה. וזו בכלל לא שאלה של תחושה, וגם לא שאלה טכנית על שרתים והצפנה. זו שאלה על מסמך. הדין הישראלי מגדיר בדיוק אילו סעיפים חייבים להופיע בהסכם מול גורם חיצוני שמעבד מידע עבור העסק, וזו רשימה סגורה שאפשר להחזיק מול מסמך של ספק ולראות בעיניים מה חסר בו.

למה "מותר להשתמש ב-ChatGPT בעסק" היא שאלה על מסמך?

כי מרגע שמידע אישי של לקוחות יוצא מהעסק אל גורם חיצוני, החוק הישראלי מסווג את הגורם הזה כ"מחזיק", וההתקשרות איתו טעונה הסכם עם תוכן מוגדר. זה לא עניין של כמה בטוח מרגיש הכלי, אלא של מה כתוב בנייר שיש או שאין.

שני מונחים בחוק קובעים כאן הכל, ובלי להיבהל, שניהם פשוטים. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נכנס לתוקף ב-14 באוגוסט 2025, ולפי המדריך המקצועי שפרסמה הרשות להגנת הפרטיות במאי 2025, הוא הגדיר מחדש בדיוק את שניהם.

הראשון הוא "עיבוד", והמסקנה ממנו מיידית: הדבקה של רשימת לקוחות לתוך חלון צ'אט היא פעולת עיבוד לכל דבר. ההגדרה בחוק היא "כל פעולה שמבוצעת על מידע אישי, לרבות קבלתו, איסופו, אחסונו, העתקתו, עיון בו, גילויו, חשיפתו, העברתו, מסירתו או מתן גישה אליו". הביטויים "חשיפתו" ו"מתן גישה אליו" בסוף ההגדרה הם שסוגרים את העניין. לא "סתם שימוש בכלי".

השני הוא "מחזיק", והוא הורחב בתיקון 13 ל"כל גורם חיצוני לבעל השליטה במאגר מידע המעבד מידע עבורו". חשבו על זה כמו על רואה חשבון חיצוני שמקבל את קלסר הלקוחות. אף אחד לא היה חושב שמספיק להעביר לו את הקלסר בלי לסכם בכתב מה מותר לו לעשות איתו, מתי הוא מחזיר אותו ומה קורה לעותקים שנשארו אצלו. ספק AI שמקבל מידע אישי בשאילתה נמצא באותה קטגוריה משפטית.

מה אומרת טיוטת הנחיית הרשות על עובד שמדביק מידע ל-ChatGPT?

היא אומרת שהחשיפה של הארגון קיימת בשני מסלולים נפרדים, וגם כאשר אין שום התקשרות רשמית בין העסק לספק. זהו הסעיף היחיד בכל הרגולציה הישראלית שמדבר במפורש על התרחיש הזה.

לפני התוכן, שווה לדעת מה מעמד המסמך, כי הרבה פרסומים מציגים אותו אחרת. מדובר בטיוטת הנחיה של הרשות להגנת הפרטיות מ-28 באפריל 2025, שהערות הציבור עליה הסתיימו ב-5 ביוני 2025, ונכון לסוף אוגוסט 2026 היא עדיין טיוטה ולא הנחיה סופית מחייבת. מה שהיא כן משקפת זו כוונת האכיפה של הרשות. זה מספיק כדי לקחת אותה ברצינות, וזה לא אותו דבר כמו חובה.

בסעיף 9.7 הטיוטה נוקבת בשמות של כלים, ובהם ChatGPT, DALL-E, Midjourney ו-Copilot, ומזהה שלושה סיכונים.

ואז מגיעה הקביעה שהופכת את זה לרלוונטי גם למי שמעולם לא חתם על כלום. הטיוטה קובעת שהחשיפה קיימת "הן בהתקשרויות של הארגון עם ספקים חיצוניים לצורך עיבוד מידע (מחזיקים), והן בהסתייעות של עובדים במערכות חיצוניות אלה, אף שלא במסגרת התקשרות רשמית של הארגון". במילים פשוטות, עובד שפתח חשבון חינמי על דעת עצמו ומדביק לשם פרטי לקוחות יוצר לעסק בדיוק את אותה חשיפה.

ומכאן הדיון מפסיק להיות שאלת העדפה. בסעיף 9.7.2 מפנה הרשות את השימוש הזה במפורש אל תקנה 15, ומבקשת לבחון את "אופן קיום שאר הוראות תקנה 15 לתקנות אבטחת מידע ביחס לשימוש הארגוני באפליקציה, בין השאר בהתחשב במשך שמירת המידע הכלול בשאילתות המוזנות לאפליקציה והיכולת למנוע שימוש בו למטרת אימון האלגוריתם שלה, או לכל מטרה אחרת החורגת ממטרת המאגר המקורי". זו כבר שאלה משפטית, ויש לה רשימה.

שמונת הסעיפים שחייבים להופיע בהסכם מול ספק AI

שמונה נושאים חייבים להופיע בהסכם עם גורם חיצוני, וזו רשימה סגורה. את השמונה מונה תקנה 15(א)(2) לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, שפורסמו ב-8 במאי 2017. זו הרשימה שאפשר להחזיק מול כל מסמך של כל ספק, והיא מופיעה במלואה בנוסח המלא של התקנות.

ולא נגמר בהסכם עצמו. תקנה 15(א)(3) מחייבת לפרט את הנושאים האלה גם בנוהל האבטחה של המאגר, ולהפנות בו במפורש להסכם ולנוהל האבטחה של הגורם החיצוני. תקנה 15(א)(4) מחייבת לנקוט אמצעי בקרה ופיקוח על כך שהגורם החיצוני באמת עומד בהתחייבויותיו. כלומר החוק לא מסתפק בחתימה חד פעמית, אלא מצפה למעקב מתמשך.

שווה לעצור על סעיף 4 ברשימה. השבת המידע והשמדתו בסיום ההתקשרות, עם דיווח על כך, זו בדיוק השאלה שאף אחד לא שואל כשפותחים חשבון בכלי AI בשתי דקות עם כרטיס אשראי. מי שרוצה להתחיל להכיר את הכלי לפני שנכנסים לשאלות האלה, מוזמן לקרוא מה זה ChatGPT ומה הוא עושה לעסק קטן.

האם הפטור לעסק קטן חל כאן?

לא, וכאן כדאי לדייק. לשון תקנה 15(ג) היא ש"תקנה זו לא תחול על התקשרות של בעל מאגר עם יחיד". המילה שקובעת היא "יחיד", והיא מתארת את הצד השני להתקשרות, לא את גודל העסק שמעביר את המידע.

במילים פשוטות, השאלה היא עם מי חתמו, לא כמה עובדים יש. פרילנסר שעושה עבור העסק עבודת הזנת נתונים הוא יחיד, וההתקשרות איתו נשארת מחוץ לתקנה. OpenAI, Google ו-Microsoft הם תאגידים, וההתקשרות איתם נמצאת בתוכה. חנות שכונתית וחברת ביטוח יושבות כאן באותו צד של הקו.

יש בכל זאת דלת צדדית אחת, והיא צרה. תקנה 21 לתקנות קובעת אילו תקנות חלות על כל מסלול, ועל "מאגר המנוהל בידי יחיד" היא אינה מחילה את תקנה 15 כלל. המסלול הזה מוגדר כמאגר שמנהל יחיד או תאגיד בבעלות יחיד, שרק הוא ולכל היותר שני בעלי הרשאה נוספים משתמשים בו, והוא נחסם אם יש במאגר מידע על 10,000 איש ומעלה, אם מטרתו העיקרית היא מסחר במידע, או אם בעל המאגר כפוף לחובת סודיות מקצועית. כלומר קליניקה, רואה חשבון או עורך דין אינם נכנסים אליו. כדי לדעת אם עסק מסוים באמת יושב שם, כדאי לעבור על ארבעת מסלולי רמת האבטחה ואיך סופרים בעלי הרשאה.

כמה עולה להיות בלי ההסכם הזה?

80,000 שקלים במאגר ברמת אבטחה בינונית, 320,000 שקלים במאגר ברמה גבוהה, ו-4,000 שקלים במאגר ברמה בסיסית. אלה הסכומים שגוררת הפרה של תקנה 15(א)(2) ו-(4), לפי טבלת העיצומים במדריך הרשות. הפער ביניהם הוא לא הבדל של ניואנס.

ההבדל בין הרמות תלוי בסוג המידע ובמספר בעלי ההרשאה בעסק, וזה נושא שלם בפני עצמו. מה שחשוב להבין כאן זה שאותה הפרה בדיוק, היעדר הסכם מול ספק חיצוני והיעדר בקרה עליו, מתומחרת אחרת לגמרי לפי הרמה שהעסק נופל אליה. עסק שלא יודע באיזו רמה הוא נמצא לא באמת יודע כמה הוא מסכן.

ולמי שהמספרים האלה מרתיעים: הם התקרה של הפרה בודדת, לא גזר דין. הרשות בנתה מנגנון הפחתות שמגיע עד 70%, ובכללו הפחתה של 30% למי שהפסיק את ההפרה מיוזמתו ודיווח עליה, ולצידו תקרה שלפיה לא יוטל עיצום כולל העולה על 5% ממחזור העסקאות השנתי. איך המנגנון הזה עבד בפועל בעיצום הראשון שהוטל בישראל אפשר לראות בתיק הקנס הראשון על איחור בדיווח. לפני שקונים כלי חדש בכלל, שווה לעבור על חמש השאלות שכדאי לשאול לפני כל כלי AI חדש.

לאיזו גרסה של ChatGPT יש בכלל הסכם עיבוד מידע?

ל-ChatGPT Business, ל-ChatGPT Enterprise ול-API יש הסכם עיבוד מידע (DPA). ל-Free, ל-Plus ול-Pro אין. זו העובדה המעשית היחידה שחשוב לזכור מהכתבה הזאת, והיא נבדקה מול תיעוד הספק ב-31 באוגוסט 2026: מסמך הפרטיות הארגוני של OpenAI נוקב בשלושת אלה בשמם, ומסמך ה-DPA עצמו פתוח לקריאה ונחתם דרך ממשק חתימה דיגיטלי ייעודי. הרשימה הזאת סגורה בדיוק כפי שהיא כתובה: תוכנית Edu אינה נזכרת במשפט שמונה את התוכניות שעבורן ניתן לחתום על DPA, ולכן מי שנמצא בה כדאי שיבקש אישור פרטני מהספק ולא יסיק מהאמור כאן.

בשכבה האישית יש מתג אחד שכדאי לכבות. לפי מרכז התמיכה של OpenAI, נכנסים ל-Settings, אחר כך ל-Data Controls, ומכבים את "Improve the model for everyone". השיחות נשארות בהיסטוריה ואינן משמשות לאימון, ושיחות זמניות נמחקות אחרי 30 יום. הכיבוי הידני נדרש מפני שOpenAI מבחינה בתיעודה בין שירותיה האישיים, שלגביהם היא כותבת שהיא עשויה להשתמש בתוכן לאימון המודלים, לבין השכבה העסקית, שלגביה נכתב שכברירת מחדל אין אימון על קלט ופלט של לקוחות עסקיים, ובכללם ChatGPT Business, ChatGPT Enterprise וה-API.

כדאי לעשות את זה. וכדאי גם לדעת מה זה לא: זו הגדרה בממשק, לא התחייבות חוזית. אפשר לשנות אותה בקליק, ואי אפשר להצביע עליה בפני רגולטור. מי שרוצה להדק את ההגדרות בחשבון קיים ימצא כאן את ניהול הזיכרון והמחיקה ב-ChatGPT ואת מצב הנעילה לחשבון עסקי.

בשכבה העסקית התמונה שונה, ואפשר להצביע על סעיפים. לפי מסמך הפרטיות הארגוני של OpenAI, אין אימון על מידע הלקוח כברירת מחדל. בתנאי ההתקשרות העסקיים של OpenAI, שנכנסו לתוקף ב-1 בינואר 2026 לאחר עדכון מ-1 בדצמבר 2025, סעיף 4.2 קובע שהחברה לא תשתמש בתוכן הלקוח לפיתוח או לשיפור השירותים אלא אם הלקוח הסכים לכך במפורש, וסעיף 11.3 קובע מחיקה בתוך 30 יום מסיום ההתקשרות. שני הסעיפים האלה נראים בדיוק כמו פריטים 1 ו-4 ברשימה של תקנה 15. ההבדל בין השכבות אינו "יותר פרטיות" מול "פחות פרטיות", אלא קיום מסמך מול היעדרו. פירוט מלא של המדרגות והמחירים נמצא במדריך התמחור של ChatGPT לעסק קטן.

למה שדרוג לחשבון עסקי לא סוגר את כל הפער

כי הסכם עיבוד מידע מסחרי אינו אותו דבר כמו התחייבות לתנאי הדין הישראלי, וכאן חשוב לא לרכך. הסכמי העיבוד של הספקים הגדולים בנויים סביב הרגולציה האירופית והאמריקאית, ולא נמצא בהם, נכון לבדיקה מ-31 באוגוסט 2026, התחייבות לקיים את התנאים לאחזקת מידע ולשימוש בו החלים על מאגר מידע בישראל.

ויש כאן שכבה נוספת, והיא מקום האחסון. אף אחד מהספקים הגדולים אינו מציע אחסון מידע בישראל. OpenAI מציעה עשרה אזורי אחסון לפי תיעודה, וישראל אינה ביניהם, ולכן כל שימוש עסקי במידע אישי מזוהה הוא גם העברת מידע אל מחוץ לגבולות המדינה. בגילוי דעת של הרשות להגנת הפרטיות מ-13 באפריל 2026 נקבע במפורש שספק אינו יכול לפטור את עצמו מהתנאים בטענה שנסיבותיו הארגוניות אינן מאפשרות לו לעמוד בהם. במילים אחרות, "השירות פשוט לא מציע את זה" איננו תשובה מספקת.

אז מה כן עושה השדרוג? הוא מייצר מסמך שאפשר להחזיק ביד ולבדוק אותו מול שמונת הסעיפים, במקום להישאר בלי שום מסמך. זה מקדם משמעותית, וזה לא סוגר את הפער עד הסוף. ההצגה של "עוברים לחשבון עסקי והכל מסודר" אינה מדויקת, ועדיף לדעת את זה מראש.

ואחרי כל זה, יש משפט אחד של הרשות ששווה לתלות מעל המסך: "ההגנה על המידע בתוך הענן חלה על הלקוח". הוא מופיע במסמך "האתגרים במעבר של מאגרי מידע ומערכות המאגר לענן", בנוסח המעודכן בעקבות תיקון 13, ובו מסבירה הרשות להגנת הפרטיות שהאחריות להגנת המידע המצוי במערכות הארגון חלה על הארגון עצמו ולא על ספק הענן. המסמך אינו נושא תאריך פרסום מודפס, ולכן מצוין כאן רק שזה הנוסח שעודכן בעקבות התיקון. המסקנה המעשית לא משתנה: גם כשיש הסכם וגם כשהספק גדול ומוכר, האחריות נשארת בבית.

מה לבקש מהספק, ומתי זה עובר לעורך דין

הצעד הראשון הוא לבקש מסמך אחד ספציפי בשם, ולא "מידע על אבטחה". המסמך נקרא הסכם עיבוד מידע, באנגלית Data Processing Addendum או DPA, ואצל OpenAI הוא פורסם בגלוי ונחתם דרך ממשק חתימה דיגיטלי בשכבה העסקית.

שתי השורות שנוטות להיות חסרות הן דווקא סעיף 4 וסעיף 8: מה קורה למידע כשמפסיקים להשתמש בשירות, ומי מדווח למי אחת לשנה. כדאי לחפש אותן קודם. מי שרוצה עזרה בקריאת המסמך עצמו יכול להיעזר במדריך שלנו על קריאה והבנה של חוזה בעזרת ChatGPT, אבל עם הסתייגות חשובה: זה טוב כדי להבין מה כתוב, ולא כדי להכריע אם ההסכם מספיק.

ומתי צריך עורך דין באמת? כשהעסק מחזיק מידע בעל רגישות מיוחדת כמו מידע רפואי או פיננסי, כשיש חובת סודיות מקצועית לפי דין, כשהעסק נמצא על הגבול בין רמות האבטחה, וכשמנסחים או בוחנים התחייבות של ספק זר מול תקנה 15 ומול תקנות העברת המידע. הכתבה הזאת מתארת מה הדין דורש. התאמת התשובה לעסק מסוים היא ייעוץ משפטי, וזה תפקיד של אדם עם רישיון.

הצעד הראשון להיום

לפתוח את חשבון ה-AI שבו העסק משתמש הכי הרבה, לבדוק בהגדרות באיזו תוכנית הוא נמצא, ולרשום את התשובה במשפט אחד: יש DPA או אין DPA. זהו. חמש דקות, בלי עורך דין ובלי החלטות. מהתשובה הזאת נגזר כל השאר, וקשה להתקדם בלעדיה.

שאלות נפוצות